תקציר ב-30 שניות
מי שנמצא בתוך קבוצת שליטה נראה מתפקד היטב, והמצוקה מופיעה בעיקר אחרי היציאה. האבחנה המדויקת היא לרוב פוסט טראומה מורכבת (CPTSD), שנכנסה לתוקף ב-ICD-11 בינואר 2022, והיא כוללת ויסות רגשי לקוי, דימוי עצמי שלילי וקשיים ביחסים. מחקר על 794 יוצאים מצא שהפגיעה עוברת דרך שרשרת: התעללות פוגעת בתפקוד החברתי, זה שוחק את החוסן, וזה מייצר את המצוקה. המנגנון הייחודי ליציאה מקבוצה הוא החרם, כי מעגל התמיכה עצמו הוא מה שנעלם. הטיפול עובד, ויש לו סדר נכון.
לפני כמה שנים הייתי בקופת חולים, אחרי שחליתי. שאלו אותי למה אין לי ביטוח משלים. לא ידעתי מה להגיד, אז שאלתי את האחראי עליי אם אני צריך את זה. הוא ענה לי: "אין סיבה. ממילא העולם הזה הולך לאבדון."
באותם ימים, זה נשמע לי הגיוני לגמרי.
"זה לא נראה קיצוני. הכול הרגיש נורמלי."
הייתי בפנים 22 שנה. עבדתי במרכז שלהם למעלה מעשרים שנה בלי משכורת, בלי ביטוח, בלי כל רשת ביטחון. לא חשבתי על זה אפילו פעם אחת.
ואז יצאתי. והחלק המעניין הוא לא הדלת, אלא הבוקר שאחרי.
בסרטון אני אומר משפט שקראתי והיה לי חשוב: אם אתה מדחיק את הטראומה, היא יוצאת בדרכים אחרות. התפרצויות. כאב שאין לו הסבר. לפעמים אלימות. הכרחי לתת לזה מקום. זה נשמע כמו חוכמת חיים. אבל רציתי לדעת אם המחקר מסכים.
מי שנמצא בפנים נראה בסדר
מה שהמחקר מוצא, וזה לא מה שרוב האנשים מנחשים, הוא שמי שנמצא בפנים נראה בסדר. סקירה של Aronoff, Lynn ו-Malinoski משנת 2000 מצאה שחברים פעילים בקבוצות כאלה מתפקדים בדרך כלל היטב במדדים פסיכולוגיים, וההנחה היא שהמצוקה ממוסכת על ידי לחץ הקבוצה.
המצוקה מופיעה אצל מיעוט לא מבוטל, ורק אחרי היציאה. כלומר אין שום סיכוי לזהות את זה מבחוץ בזמן אמת, וגם לא מבפנים. אני לא זיהיתי את זה אצלי!
המחקר הגדול בתחום פורסם ב-2021 ב-European Journal of Psychotraumatology, על ידי Antelo, Saldaña ו-Rodríguez-Carballeira מאוניברסיטת ברצלונה. 794 יוצאים מקבוצות מסוגים שונים, דתיות, פסאודו-טיפוליות, פירמידיות. 499 מהם חוו התעללות פסיכולוגית קבוצתית, 295 לא.
מה שהם מצאו הוא לא "התעללות גורמת מצוקה". הם מצאו שרשרת. מי שחווה יותר התעללות מתפקד פחות טוב חברתית. תפקוד חברתי נמוך שוחק את החוסן. וחוסן נשחק הוא זה שמייצר את המצוקה בהווה.
תעצרו רגע על מה שזה אומר. הפגיעה לא נשארת רק בתוך הראש של הנפגע. מדובר בפגיעה ביכולתו להיות עם אנשים, ומשם היא ממשיכה לעבוד על הנפגע שנים אחרי שיוצא מקבוצת השליטה.
למה "פוסט טראומה" זה לא בדיוק המונח הנכון?
בינואר 2022 נכנס לתוקף ICD-11, ספר האבחנות של ארגון הבריאות העולמי. הוא הוסיף אבחנה שלא הייתה קיימת קודם: פוסט טראומה מורכבת, CPTSD.
ההבדל אינו עוצמה, אלא סוג. לפוסט טראומה "רגילה" יש שלושה אשכולות: חוויה חוזרת, הימנעות, ותחושת איום מתמדת. לפוסט טראומה מורכבת מתווספים שלושה אשכולות של מה שנקרא הפרעות בארגון העצמי:
ויסות רגשי לקוי
התפרצות שלא הבנת מאיפה הגיעה.
דימוי עצמי שלילי מתמשך
לא "עשיתי משהו רע" אלא "אני משהו רע".
קשיים ביחסים
אתה לא מצליח להתקרב, או שאתה נקשר מהר מדי.
עכשיו תחזרו למה שאמרתי בסרטון. התפרצויות רגשיות, כאב נפשי שאין לו הסבר, קושי מול אנשים. אלה בדיוק שלושת האשכולות. תיארתי אבחנה קלינית בלי לדעת שיש לה שם.
CPTSD מאובחנת אחרי חשיפה ממושכת לטראומה שאין ממנה מנוס, בעיקר במערכות שיש בהן יחסי כוח. במחקר על בוגרים ששרדו התעללות במסגרות מוסדיות בילדות, שהיא אוכלוסייה דומה במאפייני החשיפה, שיעור ה-CPTSD היה 21.4 אחוז.
החלק שהמטפלים מפספסים
יש מנגנון אחד שקיים ביציאה מקבוצת שליטה ולא קיים כמעט בשום טראומה אחרת: החרם.
בטראומה אחרת אתה לרוב חוזר הביתה פגוע. פה הבית הוא זה שנעלם. במחקר איכותני שפורסם ב-2023 ב-Pastoral Psychology, רוזי לות'ר ראיינה עשרה יוצאים בבריטניה. זהו אמנם מחקר קטן, אבל מה שהוא מתאר מדויק: השפעה ארוכת טווח על בריאות נפשית, על סיכויי תעסוקה ועל שביעות רצון מהחיים. בדידות. אובדן שליטה. תחושת חוסר ערך. ותרבות של דיווח על חברים אחרים, שמשאירה חשדנות שנשארת שנים אחרי.
אני נתקלתי בזה. יושבים מולך אנשים מקצועיים ומוכשרים, ואתה מסביר להם מערכת שלמה מאפס לפני שאתה יכול להתחיל לדבר על עצמך.
האם זה באמת עוזר לדבר על זה?
זה היה הנושא המרכזי בסרטון, ורציתי לבדוק אותו ולא רק להגיד אותו.
תמיכה חברתית היא בין הגורמים החזקים ביותר. שתי מטא-אנליזות שהן עד היום אבן יסוד, של Brewin ועמיתיו מ-2000 ושל Ozer ועמיתיו מ-2003, מצאו שתמיכה חברתית נמוכה היא מהמנבאים החזקים של פוסט טראומה, בגודל אפקט של סביב 0.28 עד 0.30.
אבל יש פה מלכוד שגיליתי רק כשהמשכתי לקרוא. מטא-אנליזה מ-2021 של מחקרי אורך מצאה שהקשר דו-כיווני ובעוצמה דומה בשני הכיוונים. תמיכה מפחיתה פוסט טראומה, ופוסט טראומה שוחקת תמיכה.
המחלה תוקפת בדיוק את התרופה.
אתה זקוק לאנשים בשלב שבו אתה הכי פחות מסוגל להיות איתם.
ומה לגבי "פשוט תכתוב את זה"? כאן ההוכחות חלשות יותר ממה שנוח לחשוב. כתיבה אקספרסיבית לבד מראה תוצאות מעורבות. יש מטא-אנליזות שמצאו גודל אפקט של סביב 0.47 על מדדי בריאות, ויש אחרות שלא מצאו את האפקט שהמודל המקורי הבטיח. המסקנה שאני מוציא מזה היא לא שדיבור הוא קסם.
מה שעובד הוא ההכרה, ולא פליטת המילים. לא להוציא מהפה, אלא שמישהו יקבל.
וזה בדיוק מה שג'ודית לואיס הרמן טענה עוד ב-1992. היא תיארה שלושה שלבים בהחלמה: ביטחון, זיכרון ואבל, וחיבור מחדש. בספרה מ-2023, Truth and Repair, היא הוסיפה שלב רביעי: צדק. והמהלך הזה ממש לא פשוט, לשאול את הנפגע מה יעשה לו סדר, במקום להחליט בשבילו.
מה שכן עובד, כדי שזה לא יישמע חסר תקווה
זו לא אבחנה שנשארת. סקירה שיטתית ומטא-אנליזה של Karatzias, Murphy, Cloitre ועמיתים, שפורסמה ב-2019 ב-Psychological Medicine, מצאה שטיפולים מבוססי ראיות כמו CPT, TF-CBT, NET, חשיפה ממושכת ו-EMDR מראים אפקטים בינוניים עד גדולים על תסמיני טראומה, וכן שגישות שלביות מתאימות טוב יותר ל-CPTSD, כלומר שיש סדר נכון ולא רק כלים נכונים.
מה זה אומר לכם אם אתם ב-HR, ברווחה, בחינוך או בטיפול?
יושב מולכם מדי פעם אדם שיצא ממערכת סגורה. הוא לא יגיד לכם את זה, כי הוא עצמו עוד לא בטוח איך לקרוא לזה.
מה שעוזר, לפי מה שקראתי ולפי מה שעברתי:
לשאול מה הייתה המערכת לפני ששואלים מה הוא מרגיש. בלי ההקשר, התסמינים נראים כמו הפרעת אישיות.
להבין שהוא אולי איבד את כל מעגל התמיכה שלו ביום אחד, ושזה לא מטאפורה.
לא להתרשם מתפקוד. גם אני תפקדתי מצוין 22 שנה.
ולא למהר לספר לו מה הוא למד מזה.
בישראל, לפי הערכות המרכז הישראלי לנפגעי כתות ודוח של משרד הרווחה, פועלות כ-80 עד 100 קבוצות שעונות על הקריטריונים, ומספר החברים בהן מוערך בין 30 ל-100 אלף איש. אין בסיס נתונים מסודר, ולכן אלה הערכות ולא מספרים. מאחורי כל אחת מהן יש אנשים שיצאו, והם עוברים בין הידיים שלכם.
אני לא פסיכולוג ולא מטפל מוסמך. אבל חוויתי את זה. ומאז אני חוקר את התחום ואני מרצה על מנגנוני שליטה, כתות ותהליכי הבראה שחייב לעבור מי שהיה שם.
ועכשיו הכדור בידיים שלכם: מה אתם עושים כדי להתמודד עם מה שעברתם? מה לדעתכם עוזר למי ששרד חיים בקבוצת שליטה? אני קורא הכול.
מקורות
- Aronoff, J., Lynn, S. J., & Malinoski, P. (2000). Are cultic environments psychologically harmful? Clinical Psychology Review. טקסט מלא
- Antelo, E., Saldaña, O., & Rodríguez-Carballeira, Á. (2021). The impact of group psychological abuse on distress: the mediating role of social functioning and resilience. European Journal of Psychotraumatology, 12(1). PubMed
- Langone, M., Malinoski, P., Aronoff, J., Zelikovsky, N., & Lynn, S. J. (1996). מצוקה, דיכאון, חרדה, דיסוציאציה ופוסט טראומה בקרב יוצאי קבוצה שזוהתה כפוגענית פסיכולוגית.
- World Health Organization. ICD-11, אבחנת Complex PTSD (6B41). בתוקף מינואר 2022.
- Luther, R. (2023). What Happens to Those Who Exit Jehovah's Witnesses: An Investigation of the Impact of Shunning. Pastoral Psychology, 72, 105-120. Springer
- Brewin, C. R., Andrews, B., & Valentine, J. D. (2000). Meta-analysis of risk factors for posttraumatic stress disorder in trauma-exposed adults.
- Ozer, E. J., Best, S. R., Lipsey, T. L., & Weiss, D. S. (2003). Predictors of posttraumatic stress disorder and symptoms in adults: a meta-analysis. PubMed
- Social support and posttraumatic stress disorder: A meta-analysis of longitudinal studies (2021). PubMed
- Karatzias, T., Murphy, P., Cloitre, M., et al. (2019). Psychological interventions for ICD-11 complex PTSD symptoms: systematic review and meta-analysis. Psychological Medicine. Cambridge Core
- Herman, J. L. (1992). Trauma and Recovery. Basic Books.
- Herman, J. L. (2023). Truth and Repair: How Trauma Survivors Envision Justice. Basic Books.
- Illusory posttraumatic growth is common, but genuine posttraumatic growth is rare: a critical review (2023). Clinical Psychology Review. ScienceDirect
- המרכז הישראלי לנפגעי כתות. infokatot.com
שאלות ותשובות
מה זה פוסט טראומה מורכבת ובמה היא שונה מפוסט טראומה רגילה?
CPTSD היא אבחנה שנכנסה לתוקף בינואר 2022 ב-ICD-11. היא כוללת את שלושת האשכולות של פוסט טראומה רגילה, חוויה חוזרת, הימנעות ותחושת איום, ומוסיפה שלושה אשכולות של הפרעות בארגון העצמי: ויסות רגשי לקוי, דימוי עצמי שלילי מתמשך וקשיים ביחסים. היא מאובחנת בעיקר אחרי חשיפה ממושכת לטראומה שאין ממנה מנוס.
האם אפשר לזהות מבחוץ שמישהו בקבוצת שליטה סובל?
בדרך כלל לא. סקירה מ-2000 מצאה שחברים פעילים נראים מתפקדים היטב במדדים פסיכולוגיים, וההנחה היא שהמצוקה ממוסכת על ידי לחץ הקבוצה. היא מופיעה בעיקר אחרי היציאה. תפקוד תקין אינו עדות לכך שהכל בסדר.
מה מייחד את היציאה מקבוצת שליטה לעומת טראומות אחרות?
החרם. בטראומות אחרות אדם חוזר אל מעגל התמיכה שלו פגוע. כאן מעגל התמיכה עצמו הוא מה שנעלם, ולעיתים כולל את המשפחה הגרעינית. מחקר מ-2023 מתאר בדידות, אובדן שליטה, תחושת חוסר ערך, וחשדנות שנשארת שנים אחרי.
האם זה מצב שאפשר לטפל בו?
כן. מטא-אנליזה מ-2019 מצאה שטיפולים כמו CPT, TF-CBT, NET, חשיפה ממושכת ו-EMDR מראים אפקטים בינוניים עד גדולים. ל-CPTSD יש עדות שגישות שלביות מתאימות טוב יותר. פנו לאיש מקצוע מוסמך. אני מרצה ולא מטפל.
האם דיבור על מה שעברת באמת עוזר?
תמיכה חברתית היא בין המנבאים החזקים של החלמה. אבל מטא-אנליזה מ-2021 מצאה שהקשר דו-כיווני: תמיכה מפחיתה פוסט טראומה, ופוסט טראומה שוחקת תמיכה. לגבי כתיבה לבד, העדויות מעורבות. מה שנראה מכריע הוא ההכרה של אחרים בחוויה.